הכה את המומחה - האקדמיה ללשון עברית
להעלאת הסרטון
מתוך "הכה את המומחה" של האקדמיה
1. כיצד יודעים מתי לשים י' לאחר חיריק?
האם "אמא" או "אימא"?
ת. לפני שווא נח, לא תבוא האות י', והניקוד יהיה חסר.
לדוגמא, במילה "אִימָּא" האות מ' עם קמץ, לא עם שווא נח, ועל כן הניקוד יהיה מלא, עם י'.
לעומת זאת, במילה "אִמְרָה" (saying)
האות מ' עם שווא נח, וזה מה שיבטל את הי' לאחר החיריק שבאות א'.
2. לאחרונה, התקבלה ההחלטה להטות את המילה "ראש" לרֹאשָׁהּ".
כך ראש עיר שהיא אישה, היא "ראשת עיר".
וברבים: "רָאשׁוֹת עִיר".
מדוע עשו את זה?
ת. השפה שלנו היא דינאמית,
החברה שלנו הפכה לשוויונית יותר.
פעם נשים לא היו בתפקידים שכאלה;
ועם הזמן, היה צורך בצורת הנקבה הזו.
אם אישה רוצה לדבר בראיון, ולהגיד "חבל שאין יותר women mayors",
אם היא תגיד "חבל שאין יותר ראשי עיר שהם נשים,
זה הופך את המשפט למסובך ולמסורבל.
על כן, על מנת לקצר ולחדש, היא תגיד "חבל שאין יותר ראשות עיר".
יתר על כן, זה גם קשור להאם צורת הביטוי קפואה או לא.
ניקח לדוגמא את הצורה "יד ימינו". ✋🏻
זו היא צורה קפואה.
לא ניתן להגיד "ידת ימינו" או "ידי ימינו".
"יד ימינו" זה מכלול,
ועל כן, זה לא משנה אם זה בן אדם אחד, שניים או קבוצה,
כולם ביחד מוגדרים "יד ימינו" של אדם.
"ראש" הוא מילה לא קפואה, משתמשים בה בהמון ביטויים (כמו "ראש הפסגה" וכיוצא בזאת), ועל כן אפשר לשחק איתה.
זאת ועוד, ניקח לדוגמא את המילה "גוי".
"גוי" בתקופת התנ"ך היה במשמעות של "עם" בלבד.
עם הזמן, המילה "גוי" קיבלה את המשמעות "אדם שהוא לא יהודי".
וברגע שהיא קיבלה את זה, נוצרה המילה "גויה", ואף אחד לא התנגד. 😉
3. גרעין או גלעין?
ת. *גלעין הוא גרעין בפרי, שיש לו גרעין אחד,
כמו אפרסק, זית וכיוצא בזאת.
ואילו בפירות שיש בהן הרבה גרעינים, משתמשים במילה "גרעין".*
בכל מקרה, שתי המילים אינן מילים עבריות במקור, ויסודן במילה אחרת שמקורה בספרות חז"ל.
גרעין הוא שם כללי לזרעים שבתוך הפרי כגון גרעינים באבטיח או בתפוח, ואילו גלעין הוא המעטה הקשה כאגוז שבתוכו טמון זרע יחיד של פירות כגון אפרסק, שזיף וזית.
פרי שיש בו גלעין נקרא בלשון הבוטנאים בית גלעין.
4. האם המילה "בוהוריים" היא מילה תקנית?
ת. בוהוריים, כלומר הלחם מודרני של "בוקר" ושל "צהריים";
זו מילה שהאקדמיה לא עסקה בה, כי האקדמיה לא יכולה לעסוק בכל מילה ומילה.
אז ניתן להגיד אותה, אך עדיף לא לכתוב אותה בטקסט רשמי.
אגב, את מילת היחס "את" (כמו במשפט "לקחתי את הכלב לטיול") האקדמיה גם מעולם לא אישרה 😉
5. אכלתי עם כפית
או אכלתי בכפית?
ת. יש לומר "אכלתי בכפית".
העברית מחברת את המכשירים לפעלים במילת היחס ב', ולא במילת היחס "עם".
לדוגמא:
"נסעתי ברכב"
ולא "נסעתי עם הרכב".
6. מה שם הפעולה של הפועל "לחכות"?
ת. שם הפעולה הוא חִכּוּי.
אך בדרך כלל משתמשים במקבילות כמו "המתנה" או "ציפייה".
7. האם אומרים מזרן או מזרון?
ת. הצורה התקנית היא מזרן.
מקור המילה הוא מעין חגורה שנהגו לכרוך מסביב לארבעת מוטות המיטה כדי שלא ייפרדו.
חגורה בשפה הערבית היא "מיזר".
8. משפחה דתית או משפחה דתיה?
ת. ההבדל בין הסיומת "Xיה" לבין "Xית":
אם משתמשים בה לאנשים, זה יכול להיות גם וגם.
אישה היא דתיה וגם דתית.
ואם משתמשים למילים שאינם אנשים, זה רק "Xית".
משפחה דתית.
9. האם תקני לומר "שָׁמָּה"?
ת. המילה "שמה" היא המילה "שָׁם" + ה"א המגמה.
וכבר בתנ"כ, אנחנו מוצאים את המילה "שמה" במשמעות "שם" (כמו "צפונה", מצרימה" וכיוצא בזאת).
אז אם בתנ"כ הרשו לעצמם, אז גם לנו מותר. 😉
10. מה היא צורת העבר וההווה של הפועל "תגיד"?
ת. עבר - הִגִּיד.
הווה - מַגִּיד.
משהו משונה קרה, שבפועל הזה אנחנו משתמשים רק בעתיד (ולעיתים גם במשמעות ציווי) - "תגיד";
ואילו בשביל העבר, אנחנו משתמשים בפועל "אמר".
אין שום מניעה להגיד "הִגַּדְתִּי".
אז הילדים שאומרים "אני הִגַּדְתִּי אותך לאימא שלי" הם מדברים בעברית תקינה להחריד.
11. מה ההבדל בין "יחיד" לבין "יחידי"?
ת. המילה "יחיד" היא רגילה, היא כבר שם תואר,
יחיד הוא אחד, ולא בהכרח לבד ומופרד מכל האחרים.
על כן יצרו את "יחידי".
12. השפה היא דינאמית.
מדוע יש התעקשות לתקן אנשים שידברו בשפה תקנית?
ת. אין התעקשות.
השפה הטבעית צריכה "לזרום" ולהיות טבעית.
בכל זאת, כל אדם רוצה שהשפה שלו תהיה מה שיוצא לו מהפה באותו הרגע.
אך כאשר אדם נמצא במעמד רשמי, כשרוצה להרשים מישהו, כשכותב מכתב; אז הוא שואף שהשפה שלו תהיה עשירה יותר, מדויקת יותר, ונכונה יותר.
שפה היא ישות שיש בה מצד אחד משהו מאוד זורם, משתנה, מתחדש, מגיב על המציאות ודינאמי;
ומצד שני, יש בה משהו מאוד שמרני,
שהרי שפה היא ישות, שבלי שמרנות היא לא תהיה קיימת, כי היא צריכה לשמור על מוסכמות תקשורת.
תקשורת היא בין אנשים, כמו מה שהייתה בעבר,
ואז הצורך במערכת שקובעת את הנורמות, את התקן, מה מדויק יותר, מה מתאים לשפה כמו שהיא הייתה בעבר, היא דבר נחוץ.
בשפה יש תמיד מאבק (מקבילית כוחות) בין המגמה השמרנית (התקן העשיר והמדויק) לבין המגמה הפשוטה, הטבעית, הזורמת, מה שמתחשק לי.
בתוך המשחק הזה, האקדמיה נכנסת לתמונה, היא מציעה לאנשים את התקן, ולא כופה עליהם.
על כן, אם מישהו רוצה את התקן, אנחנו פה בשביל להגיש לו אותו על מגש 😉
13. למה לאקדמיה אין מילה עברית?
למה ממשיכים לקרוא לה "אקדמיה"?
ת. כך האקדמיה נולדה.
לא שואלים מישהו שהוא נולד מדוע קוראים לו בשם שהוא נולד...
מה שקדם לאקדמיה, היה ועד הלשון.
ועד הלשון הרגיש שלא לוקחים אותו ברצינות "החבר'ה".
הוא נתפס כחבורה של אנשים שמייצרת "בית חרושת" למילים.
בכל העולם, האקדמיות ללשון הן גופי מחקר.
גופים שלוקחים את השפה, והופכים אותה ליסוד, לבסיס למחקר.
כשקמה המדינה, ועד הלשון אמר "הגיע הזמן שיתייחסו אלינו ברצינות, נפסיק להיקרא "ועד הלשון", ניקרא "אקדמיה".
אנשי הממשלה, שכתבו את חוק המוסד העליון ללשון עברית, לא רצו שיקראו לועד הלשון "אקדמיה", הם רצו מילים עבריות.
היה ויכוח, הממשלה הקימה את "המוסד העליון למדע הלשון העברית", והסעיף הראשון בחוק היה שהמוסד יקבע את שמו.
בן גוריון, משה שרת, דוד רמז, בן ציון דינור שהיו לוחמי עברית דגולים לא רצו לחתום על מסמך שהמילה "אקדמיה" כתובה בו.
עם זאת, האקדמיה החליטה שיקראו לה "אקדמיה".
החלופות לשם הזה, אגב, לא היו כל כך מלבבות.
החלופות היו המילים "מֵחָכְמָה" או מִשִּׂכְלָה.
יש לציין שמלבד האקדמיה ללשון עברית, ישנן אקדמיות נוספות בארץ.
יש את האקדמיה למוזיקה, לקולנוע, יש אנשים אקדמאיים.
אז בכל מקרה, המילה אקדמיה עצמה, לא היה פשוט לשרש אותה.
עם זאת, סנלדר רצוי שיהיו לו נעליים טובות,
אז אולי כבר היה עדיף שהאקדמיה הייתה נקראת כמו השם שניתן לה בחוק: "הַמּוֹסָד הָעֶלְיוֹן לְמַדַּע הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית";
רק שעד שנזכרנו לחשוב על זה, השם "אָקָדֶמְיָה" כבר הפך למותג.
בעבר, עלתה הצעה לקרוא למוסד בשם מעל"ה, שזה ראשי תיבות של "המוסד העברי לחקר הלשון".
14. כיצד אומרים תאריכים נכון?
ת. ניקח את "תשעה באב" בתור דוגמה.
תשעה ימים בחודש אב.
לא "התשעה באב", אלא "תשעה באב".
15. גננת או גננית?
הגננת עובדת בגן הילדים 👶🏻
והגננית עובדת בגן הצמחים 🌿
כנרת או כנרית?
יזמת או יזמית?
ת. עקרונית אפשר גם וגם,
אבל האקדמיה אוהבת את הצורה הַסְּגֻלִּית.
על כן, כַּנֶּרֶת ו-יַזֶּמֶת.
16. מדוע בוקר וערב זה ביחיד,
ואילו צָהֳרַיִם ברבים?
ת. צהרים היא צורת זוגי, ולא רבים.
מילים אחרות בצורת זוגי: ירושלים, מצרים, חיים, שמים.
צורות קפואות שירשנו מן המקרא.
17. האם יש דרך לפנות לאנשים חסרי מגדר בעברית?
ת. העברית היא שפה, שעל כל צעד ושעל יש לנו מין.
אין לנו לאן לברוח מן המגדר.
על כן, לפחות ברבים, אפשר לצמצם את ההבחנות של הנקבה, להשתמש רק בזכר.
עברית היא שפה בעייתית בתחום הזה.
18. שמפו בעברית?
ת. תַּחְפִּיף עם פ"א דגושה.
במשקל תחליב, תסבין (בית חרושת משנת 1947) וכו'
19. האם המילה epidemic צריכה להיות "מגפה" או "מגיפה" עם י'?
ת. כדי לכתוב י' לאחר צירי, צריך סיבה.
כאן, אין סיבה.
על כן, מַגֵּפָה כמו מַסֵּכָה.
19.1. הרחבה:
אמרנו שצריך סיבה בשביל לשים את האות י' לאחר צירי.
להלן הסיבות:
19.1.1. י' נכתבת עם סיומות המסמנות רבים.
לדוגמה: מוּצָרֵנוּ -המוצר שלנו.
ואילו מוּצָרֵינוּ - המוצרים שלנו.
19.1.2. יו"ד נכתבת במילים אחדות באופן מסורתי: פְּסֵיפָס, שֵׁיזָף וכו'.
19.1.3. יו"ד נכתבת במילים שבהן היא חלק מהשורש:
בשמות עצם: למשל בֵּיצָה (ב־י־צ), זֵיתִים (ז־י־ת), מֵידָע (י־ד־ע).
19.1.4. בפעלים בגזרת ל"י כתובה ה"א בצורת עבר נסתר, ויו"ד בחלק מהצורות האחרות, למשל: הוא הֶעֱלָה, אני הֶעֱלֵיתִי,
אתה הֶעֱלֵיתָ, אנחנו הֶעֱלֵינוּ.
יו"ד זו מופיעה בכתיב מנוקד ולא מנוקד.
19.1.5. ישנן סיבות נוספות, אך זה הולך ומסתבך אפילו יותר מזה, ופה גם אני לא עמדתי בזה יותר.
20. כיצד מתרחשת ההגייה של המילה "ביצה"?
האם כמו "בְּצַהַ", או עם דגש על הי', "בייצה"?
ת. האשכנזים של פעם היו אומרים כל צירי בי'.
מגיפה, שלימה, נהניתי, בסייייידר, הכל.
עם זאת, הצירי עם הי' נהגה בדיוק כמו כל צירי רגיל.
ההגייה המקורית יותר, חסרת י', "בְּצַהַ"
כלומר, אפשר לכתוב בֵּיצָה, ולהגיד את המילה כך, אבל וודאי לא להדגיש אותה.
לדוגמה, את המספר 12, לא לרשום "שתיים" עשרה (כי אז זה פשוט הספרה 2 ואז "עשרה")
אלא "שְׁתֵּים עשרה", ולהגות "שְׁתֵּם" עשרה.
21. האם אומרים לנוכח או נוכח?
ת. המילה נֹכַח היא מול.
"אני יושב נֹכַח החלון".
המילה "לְנֹכַח" היא במשמעות "לאור" או "לרגל".
"השתוממנו לְנֹכַח המרצה המהמם".
22. כיצד מחליטים על לקבוע מונח עברי?
ת. ההחלטה לקבוע מונח עברי, ולתעדף מילה אחת על פני הרבה אחרות, היא כשהיא קשה להגייה, וגם כאשר יש עומס של מינוח לועזי, גורם לתחום להיות פחות נגיש.
העיקר פה הוא במינון, וכאשר החלופות הן מוצלחות.
אם המושגים הם כה שגורים, כמו אֵנֶרְגִּיָּה, פִיזִיקָה, טֵלֵפוֹן וְרַדְיוֹ, שלא נוגעים בהם, משאירים אותם בלועזית.
לדוגמה, בביולוגיה, האברון מֵטִיכוֹנוֹדַרְיוֹן, שאחראי על קליטת החמצן בתא.
לכן החליטו לקרוא לאברון הזה "נושמון".
23. מה הנקבה של כונן?
ת. כּוֹנָנִית, כּוֹנְנָה ,כּוֹנֶנֶת
שלוש הצורות הן נכונות.
נכון, יש לנו כוננית בבית, 📥
אבל יש לנו גם כַּבָּאִית, שהוא רכב כיבוי אש, וגם כבאי נקבה.
יש לנו טַיֶּסֶת, שזה הנקבה של הטייס, ויש לנו טייסת שהיא קבוצת מטוסים.
יש לנו מילים בעברית שיש להן שתי משמעויות,
ולכן "רופאה כּוֹנָנִית" זה בסדר גמור, ואף אחד לא יתבלבל.
24. עצבנתי את אשתי היום,
לכן הלילה אני אשן בספה, או על הספה?
ת. השימוש במילות היחס בהקשרים כאלו, הוא לא כל כך מוחלט.
אנחנו אומרים לרוב "אני אשן במיטה",
ויחד עם זאת, "אני אשן על הספה".
אבל זה לא מוחלט, אפשר גם וגם.
העיקר שהוא יישן טוב 😊
25. מאיפה הגיע הביטוי "בכי רע"?
ת. בספר בראשית, בבריאת העולם, כתוב "כי טוב" על הבריאה.
הצירוף "כי טוב", אומר "שטוב".
(אלוהים ראה שטוב)
הצירוף הזה הפך למטבע לשון שאליו מוסיפים את ה-ב.
לדוגמא: "העניין נגמר ב-כי טוב"
ברגע שיש לנו את הב' הזו, אז הדגש הקל שהיה בראש המילה "כי" נפרדנו ממנו.
ועל בסיס "בכי טוב" נוצר גם "בכי רע".
זה לא קשור לבכי (crying)
זה פשוט ב+כי.
26. כיצד הוגים את האותיות הבאות: י', צ', ק'
ת. י' - יוּ"ד וגם יוֹ"ד.
בן יהודה במילונו מציין כי הספרדים הוגים יוּ"ד ואילו האשכנזים יוֹ"ד.
מילון ההווה ומילון כנעני מביאים רק את הצורה יוֹ"ד. מילון אבן שושן מביא את שתי הצורות.
צד"י (ולא: צדי"ק).
הרחבה: מילון בן יהודה כן מביא גם את הצורה צדי"ק אבל מציין שהצורה כנראה בהשפעת הקו"ף שאחריה. מילון כנעני ומילון בן יהודה מביאים לצד צדִ"י את צדֵ"י ע"פ הסורית).
קוֹ"ף וגם קוּ"ף
הרחבה: מילון בן יהודה ומילון כנעני מביאים רק את הצורה קוֹ"ף. מילון אבן שושן מציין את שתי הצורות. מילון ההווה מביא קוֹ"ף וכותב בסוגריים שיש מסורת הגייה אחרת: קוּ"ף.
27. כיצד אומרים גב ברבים?
ת. או גַּבִּים או גַּבּוֹת.
אנחנו אומרים "גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי".
הצורה "רבותי" היא הרבים של רב.
רבותיי, רבות.
אישה שהיא רבה (רבנית), כשיש הרבה נשים שהן רבות, אז גם אומרים רבות.
המילה "חוֹבוֹת", היא צורת הרבים גם של חוֹב וגם של חוֹבָה.
אז הנה, זה לא המקרה היחיד, בו אותה צורת רבים טובה לשתי מילים שונות.
28. האם יש מילה כזו "צִיּוּדִים"?
צִיּוּד ברבים?
ת. בעבר, היו רואים בעין לא יפה את צורות הרבים האלה של "ציודים", "נשקים" "רכבים".
מילים מופשטות וקיבוציות, שאין צורך ליצור להם צורת רבים.
כיום, הגישה שלנו היא שאין סיבה לאסור את זה.
כמובן, אם אפשר להשתמש במילה בצורת היחיד, אז למה להגיד אותה ברבים.
לדוגמא: מידע או מידעים.
או אם מישהו הולך לבדיקת דם, לקחו לו דם ולא דמים.
יש תופעה, שיוצרים רבים כשלא צריך.
לא נלחמים בזה מלחמת חורמה... פשוט העדפה.
29. דונאט בעברית?
ת. כַּעַךְ מתוק.
30. האם ניתן להגיד "היה נִרְאֶה" או שיש בזה כפילות?
ת. יש בזה כפילות.
אומרים לנו שאסור להגיד נִרְאָה בהווה, אז אנחנו אומרים נִרְאֶה.
אנחנו משננים לעצמנו, שצריך לומר נִרְאֶה,
ואז כשאנחנו רוצים להגיד בעבר, אנחנו מפחדים לומר נִרְאָה, כי אנחנו זוכרים שלא תקני,
אז אנחנו אומרים "היה נִרְאֶה".
שורה תחתונה – במקום היה נִרְאֶה, פשוט להגיד נִרְאָה.
31. אם תזוזה קדימה היא הִתְקַדְּמוּת,
למה תזוזה אחורה היא לא הִתְאַחֲרוּת?
ת. הצורה הִתְאַחֲרוּת קיימת, אבל במשמעות של זמן, ולא של מקום.
השאלה נהדרת, כי אנחנו מצפים ששפה תהיה יותר מתמטית, מסודרת ומאורגנת, אבל היא לא,
היא איך שהיא, לא לכל דבר יש מקבילה מדויקת,
לפעמים יש עודף של מילים ולפעמים חוסר.
המילה התקדמות היא גם במקום וגם בזמן,
והמילה התאחרות נשארה רק במשמעות של להגיע מאוחר בזמן.
32. למה אומרים חינם אין כַּסֵּף?
ת. קשור לצורות הַהֶפְסֵק.
בתנ"כ ובמשנה יש לנו תיעוד של צורות הפסק, צורות שמגיעות בסופי משפטים או בסופי חלקים חזקים של משפטים, כמו "סוף פסוק" או "אתנחתא" מטעמי המקרא.
ואז בעצם, באה לידי ביטוי הצורה המקורית של המילה במקום מה ששגור.
לדוגמא המילה גֶּפֶן במקור הייתה צריכה להיות גָּפֶן,
ואנו שומעים את זה בברכה בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. (אצל האשכנזים).
אלה צורות עתיקות, צורות הפסק מיוחדות.
דוגמא אחרת היא עבודת פָּרֶךְ, למרות שהיום צריך להגיד פֶּרֶךְ.
יש כמה מקרים שצורות ההפסק האלו נשארו בעברית החדשה.
כל הסוג הדקדוקי של מילות ההפסק לא קיים בעברית החדשה, אבל הוא מתועד היטב בתנ"כ.
חזרה לתוכן העניינים
מתוך "הכה את המומחה" של האקדמיה
1. כיצד יודעים מתי לשים י' לאחר חיריק?
האם "אמא" או "אימא"?
ת. לפני שווא נח, לא תבוא האות י', והניקוד יהיה חסר.
לדוגמא, במילה "אִימָּא" האות מ' עם קמץ, לא עם שווא נח, ועל כן הניקוד יהיה מלא, עם י'.
לעומת זאת, במילה "אִמְרָה" (saying)
האות מ' עם שווא נח, וזה מה שיבטל את הי' לאחר החיריק שבאות א'.
2. לאחרונה, התקבלה ההחלטה להטות את המילה "ראש" לרֹאשָׁהּ".
כך ראש עיר שהיא אישה, היא "ראשת עיר".
וברבים: "רָאשׁוֹת עִיר".
מדוע עשו את זה?
ת. השפה שלנו היא דינאמית,
החברה שלנו הפכה לשוויונית יותר.
פעם נשים לא היו בתפקידים שכאלה;
ועם הזמן, היה צורך בצורת הנקבה הזו.
אם אישה רוצה לדבר בראיון, ולהגיד "חבל שאין יותר women mayors",
אם היא תגיד "חבל שאין יותר ראשי עיר שהם נשים,
זה הופך את המשפט למסובך ולמסורבל.
על כן, על מנת לקצר ולחדש, היא תגיד "חבל שאין יותר ראשות עיר".
יתר על כן, זה גם קשור להאם צורת הביטוי קפואה או לא.
ניקח לדוגמא את הצורה "יד ימינו". ✋🏻
זו היא צורה קפואה.
לא ניתן להגיד "ידת ימינו" או "ידי ימינו".
"יד ימינו" זה מכלול,
ועל כן, זה לא משנה אם זה בן אדם אחד, שניים או קבוצה,
כולם ביחד מוגדרים "יד ימינו" של אדם.
"ראש" הוא מילה לא קפואה, משתמשים בה בהמון ביטויים (כמו "ראש הפסגה" וכיוצא בזאת), ועל כן אפשר לשחק איתה.
זאת ועוד, ניקח לדוגמא את המילה "גוי".
"גוי" בתקופת התנ"ך היה במשמעות של "עם" בלבד.
עם הזמן, המילה "גוי" קיבלה את המשמעות "אדם שהוא לא יהודי".
וברגע שהיא קיבלה את זה, נוצרה המילה "גויה", ואף אחד לא התנגד. 😉
3. גרעין או גלעין?
ת. *גלעין הוא גרעין בפרי, שיש לו גרעין אחד,
כמו אפרסק, זית וכיוצא בזאת.
ואילו בפירות שיש בהן הרבה גרעינים, משתמשים במילה "גרעין".*
בכל מקרה, שתי המילים אינן מילים עבריות במקור, ויסודן במילה אחרת שמקורה בספרות חז"ל.
גרעין הוא שם כללי לזרעים שבתוך הפרי כגון גרעינים באבטיח או בתפוח, ואילו גלעין הוא המעטה הקשה כאגוז שבתוכו טמון זרע יחיד של פירות כגון אפרסק, שזיף וזית.
פרי שיש בו גלעין נקרא בלשון הבוטנאים בית גלעין.
4. האם המילה "בוהוריים" היא מילה תקנית?
ת. בוהוריים, כלומר הלחם מודרני של "בוקר" ושל "צהריים";
זו מילה שהאקדמיה לא עסקה בה, כי האקדמיה לא יכולה לעסוק בכל מילה ומילה.
אז ניתן להגיד אותה, אך עדיף לא לכתוב אותה בטקסט רשמי.
אגב, את מילת היחס "את" (כמו במשפט "לקחתי את הכלב לטיול") האקדמיה גם מעולם לא אישרה 😉
5. אכלתי עם כפית
או אכלתי בכפית?
ת. יש לומר "אכלתי בכפית".
העברית מחברת את המכשירים לפעלים במילת היחס ב', ולא במילת היחס "עם".
לדוגמא:
"נסעתי ברכב"
ולא "נסעתי עם הרכב".
6. מה שם הפעולה של הפועל "לחכות"?
ת. שם הפעולה הוא חִכּוּי.
אך בדרך כלל משתמשים במקבילות כמו "המתנה" או "ציפייה".
7. האם אומרים מזרן או מזרון?
ת. הצורה התקנית היא מזרן.
מקור המילה הוא מעין חגורה שנהגו לכרוך מסביב לארבעת מוטות המיטה כדי שלא ייפרדו.
חגורה בשפה הערבית היא "מיזר".
8. משפחה דתית או משפחה דתיה?
ת. ההבדל בין הסיומת "Xיה" לבין "Xית":
אם משתמשים בה לאנשים, זה יכול להיות גם וגם.
אישה היא דתיה וגם דתית.
ואם משתמשים למילים שאינם אנשים, זה רק "Xית".
משפחה דתית.
9. האם תקני לומר "שָׁמָּה"?
ת. המילה "שמה" היא המילה "שָׁם" + ה"א המגמה.
וכבר בתנ"כ, אנחנו מוצאים את המילה "שמה" במשמעות "שם" (כמו "צפונה", מצרימה" וכיוצא בזאת).
אז אם בתנ"כ הרשו לעצמם, אז גם לנו מותר. 😉
10. מה היא צורת העבר וההווה של הפועל "תגיד"?
ת. עבר - הִגִּיד.
הווה - מַגִּיד.
משהו משונה קרה, שבפועל הזה אנחנו משתמשים רק בעתיד (ולעיתים גם במשמעות ציווי) - "תגיד";
ואילו בשביל העבר, אנחנו משתמשים בפועל "אמר".
אין שום מניעה להגיד "הִגַּדְתִּי".
אז הילדים שאומרים "אני הִגַּדְתִּי אותך לאימא שלי" הם מדברים בעברית תקינה להחריד.
11. מה ההבדל בין "יחיד" לבין "יחידי"?
ת. המילה "יחיד" היא רגילה, היא כבר שם תואר,
יחיד הוא אחד, ולא בהכרח לבד ומופרד מכל האחרים.
על כן יצרו את "יחידי".
12. השפה היא דינאמית.
מדוע יש התעקשות לתקן אנשים שידברו בשפה תקנית?
ת. אין התעקשות.
השפה הטבעית צריכה "לזרום" ולהיות טבעית.
בכל זאת, כל אדם רוצה שהשפה שלו תהיה מה שיוצא לו מהפה באותו הרגע.
אך כאשר אדם נמצא במעמד רשמי, כשרוצה להרשים מישהו, כשכותב מכתב; אז הוא שואף שהשפה שלו תהיה עשירה יותר, מדויקת יותר, ונכונה יותר.
שפה היא ישות שיש בה מצד אחד משהו מאוד זורם, משתנה, מתחדש, מגיב על המציאות ודינאמי;
ומצד שני, יש בה משהו מאוד שמרני,
שהרי שפה היא ישות, שבלי שמרנות היא לא תהיה קיימת, כי היא צריכה לשמור על מוסכמות תקשורת.
תקשורת היא בין אנשים, כמו מה שהייתה בעבר,
ואז הצורך במערכת שקובעת את הנורמות, את התקן, מה מדויק יותר, מה מתאים לשפה כמו שהיא הייתה בעבר, היא דבר נחוץ.
בשפה יש תמיד מאבק (מקבילית כוחות) בין המגמה השמרנית (התקן העשיר והמדויק) לבין המגמה הפשוטה, הטבעית, הזורמת, מה שמתחשק לי.
בתוך המשחק הזה, האקדמיה נכנסת לתמונה, היא מציעה לאנשים את התקן, ולא כופה עליהם.
על כן, אם מישהו רוצה את התקן, אנחנו פה בשביל להגיש לו אותו על מגש 😉
13. למה לאקדמיה אין מילה עברית?
למה ממשיכים לקרוא לה "אקדמיה"?
ת. כך האקדמיה נולדה.
לא שואלים מישהו שהוא נולד מדוע קוראים לו בשם שהוא נולד...
מה שקדם לאקדמיה, היה ועד הלשון.
ועד הלשון הרגיש שלא לוקחים אותו ברצינות "החבר'ה".
הוא נתפס כחבורה של אנשים שמייצרת "בית חרושת" למילים.
בכל העולם, האקדמיות ללשון הן גופי מחקר.
גופים שלוקחים את השפה, והופכים אותה ליסוד, לבסיס למחקר.
כשקמה המדינה, ועד הלשון אמר "הגיע הזמן שיתייחסו אלינו ברצינות, נפסיק להיקרא "ועד הלשון", ניקרא "אקדמיה".
אנשי הממשלה, שכתבו את חוק המוסד העליון ללשון עברית, לא רצו שיקראו לועד הלשון "אקדמיה", הם רצו מילים עבריות.
היה ויכוח, הממשלה הקימה את "המוסד העליון למדע הלשון העברית", והסעיף הראשון בחוק היה שהמוסד יקבע את שמו.
בן גוריון, משה שרת, דוד רמז, בן ציון דינור שהיו לוחמי עברית דגולים לא רצו לחתום על מסמך שהמילה "אקדמיה" כתובה בו.
עם זאת, האקדמיה החליטה שיקראו לה "אקדמיה".
החלופות לשם הזה, אגב, לא היו כל כך מלבבות.
החלופות היו המילים "מֵחָכְמָה" או מִשִּׂכְלָה.
יש לציין שמלבד האקדמיה ללשון עברית, ישנן אקדמיות נוספות בארץ.
יש את האקדמיה למוזיקה, לקולנוע, יש אנשים אקדמאיים.
אז בכל מקרה, המילה אקדמיה עצמה, לא היה פשוט לשרש אותה.
עם זאת, סנלדר רצוי שיהיו לו נעליים טובות,
אז אולי כבר היה עדיף שהאקדמיה הייתה נקראת כמו השם שניתן לה בחוק: "הַמּוֹסָד הָעֶלְיוֹן לְמַדַּע הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית";
רק שעד שנזכרנו לחשוב על זה, השם "אָקָדֶמְיָה" כבר הפך למותג.
בעבר, עלתה הצעה לקרוא למוסד בשם מעל"ה, שזה ראשי תיבות של "המוסד העברי לחקר הלשון".
14. כיצד אומרים תאריכים נכון?
ת. ניקח את "תשעה באב" בתור דוגמה.
תשעה ימים בחודש אב.
לא "התשעה באב", אלא "תשעה באב".
15. גננת או גננית?
הגננת עובדת בגן הילדים 👶🏻
והגננית עובדת בגן הצמחים 🌿
כנרת או כנרית?
יזמת או יזמית?
ת. עקרונית אפשר גם וגם,
אבל האקדמיה אוהבת את הצורה הַסְּגֻלִּית.
על כן, כַּנֶּרֶת ו-יַזֶּמֶת.
16. מדוע בוקר וערב זה ביחיד,
ואילו צָהֳרַיִם ברבים?
ת. צהרים היא צורת זוגי, ולא רבים.
מילים אחרות בצורת זוגי: ירושלים, מצרים, חיים, שמים.
צורות קפואות שירשנו מן המקרא.
17. האם יש דרך לפנות לאנשים חסרי מגדר בעברית?
ת. העברית היא שפה, שעל כל צעד ושעל יש לנו מין.
אין לנו לאן לברוח מן המגדר.
על כן, לפחות ברבים, אפשר לצמצם את ההבחנות של הנקבה, להשתמש רק בזכר.
עברית היא שפה בעייתית בתחום הזה.
18. שמפו בעברית?
ת. תַּחְפִּיף עם פ"א דגושה.
במשקל תחליב, תסבין (בית חרושת משנת 1947) וכו'
19. האם המילה epidemic צריכה להיות "מגפה" או "מגיפה" עם י'?
ת. כדי לכתוב י' לאחר צירי, צריך סיבה.
כאן, אין סיבה.
על כן, מַגֵּפָה כמו מַסֵּכָה.
19.1. הרחבה:
אמרנו שצריך סיבה בשביל לשים את האות י' לאחר צירי.
להלן הסיבות:
19.1.1. י' נכתבת עם סיומות המסמנות רבים.
לדוגמה: מוּצָרֵנוּ -המוצר שלנו.
ואילו מוּצָרֵינוּ - המוצרים שלנו.
19.1.2. יו"ד נכתבת במילים אחדות באופן מסורתי: פְּסֵיפָס, שֵׁיזָף וכו'.
19.1.3. יו"ד נכתבת במילים שבהן היא חלק מהשורש:
בשמות עצם: למשל בֵּיצָה (ב־י־צ), זֵיתִים (ז־י־ת), מֵידָע (י־ד־ע).
19.1.4. בפעלים בגזרת ל"י כתובה ה"א בצורת עבר נסתר, ויו"ד בחלק מהצורות האחרות, למשל: הוא הֶעֱלָה, אני הֶעֱלֵיתִי,
אתה הֶעֱלֵיתָ, אנחנו הֶעֱלֵינוּ.
יו"ד זו מופיעה בכתיב מנוקד ולא מנוקד.
19.1.5. ישנן סיבות נוספות, אך זה הולך ומסתבך אפילו יותר מזה, ופה גם אני לא עמדתי בזה יותר.
20. כיצד מתרחשת ההגייה של המילה "ביצה"?
האם כמו "בְּצַהַ", או עם דגש על הי', "בייצה"?
ת. האשכנזים של פעם היו אומרים כל צירי בי'.
מגיפה, שלימה, נהניתי, בסייייידר, הכל.
עם זאת, הצירי עם הי' נהגה בדיוק כמו כל צירי רגיל.
ההגייה המקורית יותר, חסרת י', "בְּצַהַ"
כלומר, אפשר לכתוב בֵּיצָה, ולהגיד את המילה כך, אבל וודאי לא להדגיש אותה.
לדוגמה, את המספר 12, לא לרשום "שתיים" עשרה (כי אז זה פשוט הספרה 2 ואז "עשרה")
אלא "שְׁתֵּים עשרה", ולהגות "שְׁתֵּם" עשרה.
21. האם אומרים לנוכח או נוכח?
ת. המילה נֹכַח היא מול.
"אני יושב נֹכַח החלון".
המילה "לְנֹכַח" היא במשמעות "לאור" או "לרגל".
"השתוממנו לְנֹכַח המרצה המהמם".
22. כיצד מחליטים על לקבוע מונח עברי?
ת. ההחלטה לקבוע מונח עברי, ולתעדף מילה אחת על פני הרבה אחרות, היא כשהיא קשה להגייה, וגם כאשר יש עומס של מינוח לועזי, גורם לתחום להיות פחות נגיש.
העיקר פה הוא במינון, וכאשר החלופות הן מוצלחות.
אם המושגים הם כה שגורים, כמו אֵנֶרְגִּיָּה, פִיזִיקָה, טֵלֵפוֹן וְרַדְיוֹ, שלא נוגעים בהם, משאירים אותם בלועזית.
לדוגמה, בביולוגיה, האברון מֵטִיכוֹנוֹדַרְיוֹן, שאחראי על קליטת החמצן בתא.
לכן החליטו לקרוא לאברון הזה "נושמון".
23. מה הנקבה של כונן?
ת. כּוֹנָנִית, כּוֹנְנָה ,כּוֹנֶנֶת
שלוש הצורות הן נכונות.
נכון, יש לנו כוננית בבית, 📥
אבל יש לנו גם כַּבָּאִית, שהוא רכב כיבוי אש, וגם כבאי נקבה.
יש לנו טַיֶּסֶת, שזה הנקבה של הטייס, ויש לנו טייסת שהיא קבוצת מטוסים.
יש לנו מילים בעברית שיש להן שתי משמעויות,
ולכן "רופאה כּוֹנָנִית" זה בסדר גמור, ואף אחד לא יתבלבל.
24. עצבנתי את אשתי היום,
לכן הלילה אני אשן בספה, או על הספה?
ת. השימוש במילות היחס בהקשרים כאלו, הוא לא כל כך מוחלט.
אנחנו אומרים לרוב "אני אשן במיטה",
ויחד עם זאת, "אני אשן על הספה".
אבל זה לא מוחלט, אפשר גם וגם.
העיקר שהוא יישן טוב 😊
25. מאיפה הגיע הביטוי "בכי רע"?
ת. בספר בראשית, בבריאת העולם, כתוב "כי טוב" על הבריאה.
הצירוף "כי טוב", אומר "שטוב".
(אלוהים ראה שטוב)
הצירוף הזה הפך למטבע לשון שאליו מוסיפים את ה-ב.
לדוגמא: "העניין נגמר ב-כי טוב"
ברגע שיש לנו את הב' הזו, אז הדגש הקל שהיה בראש המילה "כי" נפרדנו ממנו.
ועל בסיס "בכי טוב" נוצר גם "בכי רע".
זה לא קשור לבכי (crying)
זה פשוט ב+כי.
26. כיצד הוגים את האותיות הבאות: י', צ', ק'
ת. י' - יוּ"ד וגם יוֹ"ד.
בן יהודה במילונו מציין כי הספרדים הוגים יוּ"ד ואילו האשכנזים יוֹ"ד.
מילון ההווה ומילון כנעני מביאים רק את הצורה יוֹ"ד. מילון אבן שושן מביא את שתי הצורות.
צד"י (ולא: צדי"ק).
הרחבה: מילון בן יהודה כן מביא גם את הצורה צדי"ק אבל מציין שהצורה כנראה בהשפעת הקו"ף שאחריה. מילון כנעני ומילון בן יהודה מביאים לצד צדִ"י את צדֵ"י ע"פ הסורית).
קוֹ"ף וגם קוּ"ף
הרחבה: מילון בן יהודה ומילון כנעני מביאים רק את הצורה קוֹ"ף. מילון אבן שושן מציין את שתי הצורות. מילון ההווה מביא קוֹ"ף וכותב בסוגריים שיש מסורת הגייה אחרת: קוּ"ף.
27. כיצד אומרים גב ברבים?
ת. או גַּבִּים או גַּבּוֹת.
אנחנו אומרים "גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי".
הצורה "רבותי" היא הרבים של רב.
רבותיי, רבות.
אישה שהיא רבה (רבנית), כשיש הרבה נשים שהן רבות, אז גם אומרים רבות.
המילה "חוֹבוֹת", היא צורת הרבים גם של חוֹב וגם של חוֹבָה.
אז הנה, זה לא המקרה היחיד, בו אותה צורת רבים טובה לשתי מילים שונות.
28. האם יש מילה כזו "צִיּוּדִים"?
צִיּוּד ברבים?
ת. בעבר, היו רואים בעין לא יפה את צורות הרבים האלה של "ציודים", "נשקים" "רכבים".
מילים מופשטות וקיבוציות, שאין צורך ליצור להם צורת רבים.
כיום, הגישה שלנו היא שאין סיבה לאסור את זה.
כמובן, אם אפשר להשתמש במילה בצורת היחיד, אז למה להגיד אותה ברבים.
לדוגמא: מידע או מידעים.
או אם מישהו הולך לבדיקת דם, לקחו לו דם ולא דמים.
יש תופעה, שיוצרים רבים כשלא צריך.
לא נלחמים בזה מלחמת חורמה... פשוט העדפה.
29. דונאט בעברית?
ת. כַּעַךְ מתוק.
30. האם ניתן להגיד "היה נִרְאֶה" או שיש בזה כפילות?
ת. יש בזה כפילות.
אומרים לנו שאסור להגיד נִרְאָה בהווה, אז אנחנו אומרים נִרְאֶה.
אנחנו משננים לעצמנו, שצריך לומר נִרְאֶה,
ואז כשאנחנו רוצים להגיד בעבר, אנחנו מפחדים לומר נִרְאָה, כי אנחנו זוכרים שלא תקני,
אז אנחנו אומרים "היה נִרְאֶה".
שורה תחתונה – במקום היה נִרְאֶה, פשוט להגיד נִרְאָה.
31. אם תזוזה קדימה היא הִתְקַדְּמוּת,
למה תזוזה אחורה היא לא הִתְאַחֲרוּת?
ת. הצורה הִתְאַחֲרוּת קיימת, אבל במשמעות של זמן, ולא של מקום.
השאלה נהדרת, כי אנחנו מצפים ששפה תהיה יותר מתמטית, מסודרת ומאורגנת, אבל היא לא,
היא איך שהיא, לא לכל דבר יש מקבילה מדויקת,
לפעמים יש עודף של מילים ולפעמים חוסר.
המילה התקדמות היא גם במקום וגם בזמן,
והמילה התאחרות נשארה רק במשמעות של להגיע מאוחר בזמן.
32. למה אומרים חינם אין כַּסֵּף?
ת. קשור לצורות הַהֶפְסֵק.
בתנ"כ ובמשנה יש לנו תיעוד של צורות הפסק, צורות שמגיעות בסופי משפטים או בסופי חלקים חזקים של משפטים, כמו "סוף פסוק" או "אתנחתא" מטעמי המקרא.
ואז בעצם, באה לידי ביטוי הצורה המקורית של המילה במקום מה ששגור.
לדוגמא המילה גֶּפֶן במקור הייתה צריכה להיות גָּפֶן,
ואנו שומעים את זה בברכה בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. (אצל האשכנזים).
אלה צורות עתיקות, צורות הפסק מיוחדות.
דוגמא אחרת היא עבודת פָּרֶךְ, למרות שהיום צריך להגיד פֶּרֶךְ.
יש כמה מקרים שצורות ההפסק האלו נשארו בעברית החדשה.
כל הסוג הדקדוקי של מילות ההפסק לא קיים בעברית החדשה, אבל הוא מתועד היטב בתנ"כ.
חזרה לתוכן העניינים
תגובות
הוסף רשומת תגובה